חפש עורך דין לפי תחום משפטי
| |

פסק-דין בתיק בג"ץ 9144/04

: | גרסת הדפסה
בג"צ
בית המשפט העליון
9144-04-א'
5.12.2004
בפני :
1. דורית ביניש
2. מרים נאור
3. יהונתן עדיאל
- נגד -
:
אחמד חסן אסדי
עו"ד זכי כמאל 		:
1. בית הדין הארצי לעבודה ירושלים
2. מדינת ישראל - משרד החינוך התרבות והספורט
3. נציב שירות המדינה
פסק-דין

השופט י' עדיאל

           עתירה נגד פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה (השופטת נ' ארד) מיום 21.9.04 אשר אישר את פסק הדין של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה (השופטת ע' קוטן) בע"ב 2880/04.

           עניינה של העתירה בהשעייתו של העותר מתפקידו כמורה בשל החשד כי קנה עבודות אקדמאיות והגישן בשמו במסגרת לימודיו לתואר שני בשלוחת אוניברסיטת לטביה בישראל. 

           העותר הועסק כמורה במשרד החינוך החל משנת 1978. ביום 10.5.04 הוגשה נגד העותר קובלנה אשר בבסיסה הטענה כי במהלך לימודיו הוא קנה עבודות והגישן בשמו. לאור הקובלנה, הוגשה נגד העותר תובענה לבית הדין למשמעת של עובדי המדינה. ביום 23.6.04 קיבל העותר מכתב מנציב שירות המדינה לפיו, בשל התובענה שהוגשה כנגדו, נשקלת השעייתו מתפקידו. העותר הגיש טיעונים מפורטים כנגד הכוונה להשעותו ואף ביקש להשמיע טיעונים בעל פה בפני הנציב או נציגו. ביום 28.7.04 החליט נציב שירות המדינה להשעות את העותר מתפקידו וזאת עד לתום ההליכים המשמעתיים המתנהלים כנגדו. במכתב ההשעיה הוסבר כי ההחלטה מבוססת על התובענה שהוגשה נגד העותר לבית הדין למשמעת של עובדי המדינה בגין התנהגות שאינה הולמת, שיסודה בקניית 8 עבודות אקדמאיות ועבודת תזה, והגשת עבודות אלו באופן הנחזה כאילו העותר עצמו הוא שהכין את העבודות. עוד נאמר במכתב זה, כי באישומים המיוחסים לעותר יש מידה מיוחדת של חומרה נוכח מעמדו כמורה וכעובד הוראה שמצופה כי ינהג על פי אמות מידה של יושרה, הגינות והתווית דרך לתלמידיו. נוכח אופי העבירות המיוחסות לעותר, נאמר במכתב, הוחלט שאין מקום להעבירו לתפקיד אחר, שכן לא יהיה בכך כדי לממש את מטרות ההשעיה.

           העותר הגיש תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בה ביקש לבטל את ההשעיה. כמו כן ביקש, ליתן סעד זמני המאפשר את המשך עבודתו עד למתן החלטה בתביעה. בית הדין האזורי דחה את התביעה כמו גם את הבקשה לסעד זמני. ערעורו של העותר לבית הדין הארצי לעבודה נדחה. על כך נסבה העתירה שלפנינו.

           לטענת העותר, העתירה מעלה סוגיות שעניינן בהפעלה לא נכונה ולא שוויונית של חוק שירות המדינה (משמעת) התשכ"ג-1963. לטענתו, בדיון שהתקיים בעניין השעייתו של מורה אחר בבית הדין האזורי לעבודה בנצרת (עב 1747/02 דראושה נ' מדינת ישראל (לא פורסם)) אישר נציג נציבות שירות המדינה, שמדיניות הנציבות היא להשעות מפקחים ומנהלים אשר הוגשו כנגדם קובלנות בעניין קניית תארים של אוניברסיטת לטביה, אך לא להשעות, במקרים כאלה, מורים "רגילים", שלא שימשו כמפקחים או מנהלים. העותר אינו מלין כנגד מדיניות זו, אך טוען כי הוא עצמו אינו מפקח או מנהל. על כן, השעייתו, בניגוד למדיניותה של נציבות שירות המדינה, מפלה אותו לעומת מורים אחרים. טענה נוספת שמעלה העורר היא כי נציב שירות המדינה לא נימק את מכתב ההשעיה כדין.

           דין העתירה להידחות. בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על הכרעותיו של בית הדין הארצי לעבודה, והוא יתערב בפסיקותיו רק במקרים חריגים בהם נפלה טעות משפטית מהותית בהכרעת בית הדין הארצי וכשהצדק מחייב את התערבותו (בג"צ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ(1) 673; בג"צ 7331/03 כנעאני נ' בית הדין הארצי לעבודה, (טרם פורסם)).

           טענותיו של העותר אינן מגלות עילה להתערבותו של בית משפט זה בפסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה. לעניין טענת ההפליה, העיון בפסק הדין של בית הדין האזורי (שאושר בפסק הדין של בית הדין הארצי) מעלה, שבית הדין לא קיבל, מהבחינה העובדתית, את טענת העותר בדבר המדיניות הנוהגת בעניין זה אצל נציבות שירות המדינה. מפסק הדין של בית הדין האזורי לעבודה עולה, כי ההפרדה אשר נעשתה על ידי נציבות שירות המדינה בין מפקחים ומנהלים מחד לבין מורים "רגילים" מנגד, נעשתה "בשלב הראשון" בלבד, עם חשיפת הפרשה ולאור היקפה. באותו השלב הוחלט "להחמיר יותר" עם מנהלים ומפקחים, אך לא הוחלט שלא לנקוט הליכים כלל, בדרגת חומרה כלשהי, כלפי המורים "הרגילים". בית הדין האזורי קיבל לעניין זה את עדותו של נציג נציבות שירות המדינה, לפיה "זה יהיה טעות לטעון שיש מדיניות אחת לגבי מפקחים ומדיניות אחרת לגבי מורים". בנסיבות אלה, קבע בית הדין, שהעותר לא הוכיח טענתו כי בהשעייתו יש משום סטייה מ"מדיניות", העולה לכדי הפליה שרירות או חוסר שוויון. הכרעה עובדתית זו, אשר דחתה את טענת ההפליה שהעלה העותר, ודאי שאינה מצדיקה התערבותו של בית משפט זה.

           החלטתו של בית הדין האזורי לעבודה, אשר דחה את טענותיו של העותר בדבר היעדר הנמקה מספקת במכתב ההשעיה, אינה מצדיקה אף היא התערבותו של בית משפט זה בהחלטה.    

           התוצאה היא שהעתירה נדחית על הסף.

           ניתנה היום, כב' בכסלו תשס"ה (5.12.2004).

ש ו פ ט ת                               ש ו פ ט ת                                      ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   הג התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:

לרכישה הזדהה
בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 


כתבות קשורות

    חזרה לתוצאות חיפוש >>